החלטה בתיק ב"ש 6161/06

(משיבים 1, 2, 4, 5)

1.       זו בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים בתיק העיקרי, שבו כתב האישום מייחס להם עבירות של סחיטה באיומים וסחיטה בכח. על-פי כתב האישום, טיפלו המשיבים בגביית חוב (להלן - החוב) מיגאל חמאוי (להלן: יגאל) בעבור שמואל שוקרון (להלן: שמואל), ועשו זאת בדרך מאיימת כלפי יגאל ושמואל.

          ההחלטה אינה עוסקת בשאלת מעצרו עד תום הליכים של משיב 3, שהדיון לגביה נדחה על פי בקשת סנגורו. ההתייחסות למשיב 3 בהחלטה זו נעשית לצורך מתן תמונה כוללת.

2.       למעשה, העובדות העיקריות העולות מן הראיות אינן במחלוקת בין הצדדים, ואולם, הפירוש הניתן להן על ידיהם שונה. כתב האישום משקף את העובדות העולות מהראיות, שהן כדלקמן:

א.      שמואל ביקש ממכרו, משיב 5, לסייע לו בגביית החוב, אותו תיאר כעומד על סך 400,000 ש"ח. משיב 5 הביא את משיב 3 לפגישה, שבה שמואל מסר לשניים מסמך המייפה את כוחם לגבות את החוב בשמו, והשניים הודיעו לשמואל שהעמלה בגין הגבייה תעמוד על 40% מהסכום שייגבה.

ב.       בכתב האישום נטען, כי לאחר מכן קשרו המשיבים 3 ו-5 עם יתר הנאשמים קשר לסחוט באיומים את החוב, אלא שלטענת הקשר אין ראיה ישירה כלשהי, וב"כ המאשימה הבהירה שעובדה זו נטענת על סמך ראיות נסיבתיות, שבעיקרן עצם הפעולה המשותפת לאחר מכן. לכך אשוב להלן.

ג.       מחומר הראיות עולה כי משיבים 3 ו-4 הגיעו למשרדו של יגאל ביום 22.12.05, נכנסו למשרד באגרסיביות, ודרשו בתוקף לדבר עמו. יגאל תאר את כניסתם למשרדו במילים אלו:

"הם נכנסו בצורה בוטה ואגרסיבית למשרד שלי בהתנהגות מאיימת ... דרשו בתוקף לדבר איתי ... ואמרו 'עכשיו אנחנו רוצים לדבר איתך ... אמרתי להם יש לי משרד והעברתי אותם מהמשרד של הבנות למשרד שלי ... תכף אחרי שנכנסנו כולנו האיש עם הזקן [משיב 4] נעל את הדלת, דבר אשר הרתיע אותי'" (הודעה מיום 12.2.06, גליון 1 ש' 26, גליון 2 ש' 4).

על פי תיאורו של יגאל, השניים הודיעו לו בצעקות כי באו לגבות את החוב. יגאל הזמין משטרה והשניים עזבו. יום לאחר מכן התקשר משיב 1 אל יגאל, התנצל על כך ש"חייליו" התנהגו בחוצפה והודיע לו כי מחר תיערך פגישה בעניין במשרדו של יגאל. למחרת הגיע משיב 1 למשרדו של יגאל, ציין בפניו מהו סכום החוב וקבע כי ייערך מפגש יחד עם שמואל להסדרתו.

ד.       בהמשך לכך, על פי חומר הראיות, בראשית חודש ינואר 2006 התקיימה פגישה בסמוך לחנותו של שמואל, בנוכחות שמואל ויגאל, משיבים 1-4 ועמם אנשים נוספים. על-פי הנטען לעניין זה בכתב האישום, הנוכחות של המשיבים והאחרים נועדה להטיל אימה על יגאל ולהניע אותו לשלם את סכומי הכסף המתוארים לעיל. להערכה זו אתייחס להלן.

במהלך הפגישה האמורה שוחחו המשיבים 1-4 על גובה החוב, ובשלב מסוים, בו ביקשו יגאל ושמואל לצאת כדי לשוחח בארבע עיניים על החוב, נעמדו מולם משיבים 3 ו-4, חסמו את דרכם והודיעו להם כי אינם רשאים לעשות כן. על פי הודעת יגאל "ברגע שרצינו לצאת התנפלו שניים מהנוכחים לעברנו בטענה כי איננו רשאים לדבר בארבע עיניים אלא בנוכחותם בלבד" (הודעה מיום 16.1.06, גליון 2, ש' 41-42), ובהודעה מיום 12.2.06 אמר: "אלה שהגיעו אלי לראשונה עמדו כחוצץ בינינו באגרסיביות מאוד ואמרו שלא מקובל לדבר בצד". יגאל המחיש את העמידה המאיימת לחוקר כשהוא מתקרב אליו ומסתכל בעיניו באיום (הודעה מיום 12.2.06, גליון 3, ש' 16-18). המשמעות העובדתית של תיאור זה ברורה, הגם שאפשר שתצטייר בצורה שונה לאנשים שונים. יגאל אף התייחס לנוכחות מרובת המשתתפים (הגעת המשיבים ביחד, ואחרים עמם), וחיווה דעתו כי היא נועדה להביא לסיום מהיר של הפרשה.

ה.       עוד עולה מהראיות כי, ביום 16.1.06 התקשר משיב 1 ליגאל ואמר לו כי יגאל "סופר" אותו ואת אנשיו כ"קפצונים", כי יגאל שיקר לו לכל אורך הדרך והוא "רואה את העניין בחומרה". משיב 1 התנצל על דברים אלה לאחר מכן, בשיחת טלפון עם יגאל, שאמר לו כי צורת הדיבור והטון לא מקובלים עליו.

ו.       מחומר הראיות עולה גם כי ביום 17.1.06 התקיימה פגישה נוספת במשרדו של יגאל (להלן: הפגישה), בה נטלו חלק יגאל ושמואל, משיבים 1-4 ואדם נוסף.

          בכתב האישום נכתב כי בסמוך לפגישה, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, משהעריכו המשיבים כי החוב של יגאל לשמואל נמוך במידה ניכרת מ-400,000 ש"ח (מאחר ששמואל היה חייב סכום כסף ליגאל, וכמו כן חלק מהחוב היה מורכב מריבית), קשרו קשר לסחוט באיומים ובכח גם את שמואל. גם להסכמה זו אין ראיה ישירה בחומר הראיות, ומדובר במסקנה שהמאשימה מסיקה מראיות נסיבתיות, שביסודן האירועים שאירעו אחר-כך לענין החוב.

על פי חומר הראיות, בפגישה דיברו המשיב 1 ו-2 עם יגאל ושמואל על החוב, ובסיומה הודיעו משיבים 1 ו-2 ליגאל כי חובו יעמוד על 46,000 ש"ח וכי עליו למסור סכום זה ישירות למשיב 1  ולא לשמואל. יגאל עשה כך מאוחר יותר, וזאת לאחר שהמשיב 1 הציג לו מכתב משמואל, בו נאמר שהתשלום מסיים את החוב. משביקש שמואל לאחר הפגישה לקבל את הסכום האמור, הבהירו לו משיבים 1-2 כי לא מגיע לו כלום, והם עוד יגישו לו חשבון.

ז.       עוד עולה מהראיות כי זמן קצר לאחר הפגישה האמורה שוחח שמואל עם משיב 5, שאמר לו להגיע לפגישה נוספת בקניון הדר. בפגישה הנוספת, שנערכה בבית הקפה "ארומה", נכחו כל המשיבים. בכתב האישום נכתב כי הדבר נעשה בכוונה להטיל אימה על שמואל, כדי לגרום לו לשלם להם כסף. במהלך אותה פגישה הודיע משיב 3 לשמואל כי עליו לשלם למשיבים סך 110,000 ש"ח. משהתעורר ויכוח, התערב בשיחה משיב 1 ואמר לשמואל כי הוא מסתפק בתשלום של 75,000 ש"ח. כתוצאה מכך העביר שמואל למשיבים סך 9,500 ש"ח במזומן כתשלום ראשון על חשבון הסכום שנדרש.

ח.       ביום 20.1.06 נפגש שמואל עם משיבים 1-4. בפגישה זו אמר שמואל למשיבים כי אינו מתכוון לשלם את כל הסכום שנקבע. בתגובה בעט בו משיב 3 בצלעותיו, בעזרת ברכו. מיד לאחר מכן, ניגש משיב 4 אל שמואל, התקרב אליו והביט בו בצורה מאיימת במטרה להפחידו: "בא אלי מומי, מסתכל עלי במבטים בעיניים כמו בסרטים. אתה יודע פרצוף כזה ... כמו איזה מניאק" (תמליל שיחה בין שמואל לשוטר זכריה, עמ' 13). באותו מעמד מסר להם שמואל סכום נוסף של 5,000 ש"ח, ויותר מאוחר מסר עוד 25,000 ש"ח ( מהם 20,000 ש"ח בשיקים דחויים).

3.       לשיטת המבקשת המשיבים הם מבצעים בצוותא של העבירה וחל עליהם דין השותפים, לפיו יש לראותם כגוף אחד. מנגד נטען כי לא חל דין השותפים, מאחר שלא הוכחה ידיעה מראש של תכנית ע"י כל אחד ואחד מהם, ובכלל זה ידיעה על המעשים החריגים שנעשו. טענה זו אינה מקובלת עלי, לפי שידיעה כזו ניתנת להסקה לגבי משיבים 1-4 מהנסיבות עצמן, ובהקשר זה אומר כי, לא זו בלבד שדבריו של משיב 1 הבהירו כי האחרים פעלו כ"חיילים" שלו למטרה אחת (ביטוי שהשתמש בו בשתי הזדמנויות), אלא גם עצם פעילותם המשותפת של המשיבים 1-4, שהתבטאה בהגעתם פעם אחר פעם לפגישות, מלמדת על דבקות באותה מטרה, ועל קבלת תכנית משותפת - ואין זו צריכה להיות מעובדת מראש לפרטיה - המובילה להשגת העמלה שתשולם בעבור הסדרת החוב לשמואל. יודגש כי הבעיטה שניתנה לשמואל ע"י משיב 3 ניתנה בנוכחות משיבים 1-4 מבלי שאלו מחו, דבר המלמד כי דרך זו היתה מקובלת עליהם. לגבי משיב 5, כפי שיצוין להלן, המצב שונה.

4.       המבקשת רואה במכלול העובדות שפורטו, שעיקרן, כאמור, נתמך בראיות ברורות, מסכת אחת, שמשמעותה סחיטה באיומים להוצאת כספים לתועלת המשיבים. מסכת זו לטענתה מלמדת על מסוכנות רבה, ועל קיום עילת מעצר בשל חשש לפגיעה בשלום הציבור.